איתן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין משלים

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 25.11.12 ברעננה.

2. לטענת התובע, נסע ברחוב חנקין והתקרב לצומת רחוב הנגב. לפתע, התפרצה הנתבעת אל עבר הצומת, תוך התעלמות מתמרור עצור, כתוצאה מכך נפגע רכבו של התובע.

3. לטענת הנתבעות, הנתבעת 2 עצרה בתמרור עצור, בדקה שהצומת פנויה. כשכמעט השלימה את חציית הצומת הגיח התובע במהירות מופרזת פגע ברכבה בצידו הימני והדפו לעבר מעקה הבטיחות. הנתבעות טענו כי שילמו לתובע סכום שאינו שנו במחלוקת בהפחתת 15% בגין רשלנות תורמת.

4. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה נסע במהירות המותרת בכביש הקרוב למקום מגוריו והתקרב לצומת בה מתרחשות תאונות רבות. התובע נסע ישר בכביש ולפתע חש במכה בחלקו הקדמי של הרכב. התובע טען כי הבחין לראשונה בנתבעת 2 בתוך הצומת שבריר שנייה בטרם ארעה התאונה.

5. הנתבעת 2 גם היא חזרה על גרסתה וציינה כי יצאה חניה הקרובה לצומת וסמוכה לחנות בבעלותה. הנתבעת 2 טענה שנסעה באיטיות עצרה בתמרור עצור ולא הבחינה בכלי רכבי בכביש. הנתבעת 2 יצאה באיטיות וכאשר עמדה לסיים את חציית הצומת חשה במכה חזקה בצידו של הרכב בדלתותיו שהעיפה את רכבה קדימה והצידה לכיוון ימין. הנתבעת 2 טענה כי לא הבחינה בתובע.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותה הרהוטה, הבהירה והעקבית של הנתבעת 2 והיא מהימנה עלי. בנוסף, הנתבע עצמו הודה כי לא הבחין בנתבעת 2 קודם לקרות התאונה במרכז הצומת ומכאן שאינו יודע למעשה האם הנתבעת 2 צייתה ועצרה בתמרור עצור אם לאו. עדות התובע, תואמת למעשה את גרסת הנתבעת והם אינם חלוקים עובדתית, אלא על האחריות לתאונה.

7. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבעת חצתה צומת בו זכות הקדימה מסורה לתובע, היה עליה להמשיך להתבונן לצדדים בעת חציית הצומת ולהבחין ברכב התובע המתקרב לצומת. היה על הנתבעת להימנע מהמשך החצייה עד אשר הדרך תהיה פנויה. משלא עשתה כן הרי היא האחראית לקרות התאונה.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. מעדויות הצדדים; תמונות הנזקים; ומיקום הרכבים עולה, שאין חולק באשר לכך שהתאונה ארעה במרכז הצומת, כאשר הנתבעת 2 כבר עמדה לסיים את חציית הצומת. לפיכך, היה על התובע שהתקרב לצומת הידועה לו כמסוכנת, לנסוע במהירות איטית ולהבחין מבעוד מועד בנתבעת 2 החולפת בצומת, ולאפשר לה את החצייה בבטחה ובכך למנוע את התאונה, וזו גם אם זכות הקדימה מסורה לו, וזאת בהתאם לפסיקה לפיה זכות קדימה ניתנת ואיננה נלקחת.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 15% לקרות הנזק.

10. לפיכך, סבורה אני כי בדין קיזזה הנתבעת מסכום הפיצוי 15% בגין רשלנות תורמת של התובע.

באשר לרכיב אובדן ימי עבודה, משלא הוכח בדו"ח רו"ח ואישור מעסיק, אין מקום לפצות בגינו. ביחס לעוגמת הנפש הנטענת, משבתאונת דרכים עסקינן, לא מצאתי מקום לפצות גם בגין רכיב זה.

לאור פסק הדין החלקי שניתן כמפורט בפרוטוקול, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ד, 16 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: